פסק-דין בתיק ע"ש 5061/06

לפניי ערעור לפי סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), תשל"ט-1979 (להלן - הפקודה), נגד החלטת משיב 1, להתלות את רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של 3 חודשים.

עיקרי העובדות וההליכים

ביום 7.1.03 הגיש המשנה למנהל הכללי של משרד הבריאות קובלנה משמעתית נגד המערער, רופא שיניים במקצועו. במסגרת הקובלנה נטען, כי המערער נהג באופן שאינו הולם את מקצועו, דבר המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 45(1) לפקודה, וכי התמיד להפר את הוראות הפקודה, דבר המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 45(4) לפקודה. בקובלנה פורטו עובדות הנוגעות למספר פרסומים שנעשו על ידי המערער, במסגרתם ייחס לעצמו המערער מומחיות בתחומים בהם הוא אינו מומחה, וכן ציין פרטים שאינם נכונים, דוגמת קיומו של "אישור מכון התקנים" למרפאתו, כל זאת, בניגוד לסעיפים 36 ו- 38 לפקודה, שעניינם "איסור שימוש בכינוי שלא הורשה" ואיסור על פרסומים שעלולים להטעות או הפוגעים בכבוד המקצוע. ביום 31.12.03 נתקיים דיון בקובלנה לפני ועדה שמונתה על ידי שר הבריאות בהתאם להוראות סעיף 47 לפקודה, שתפקידה לשמוע את הנקבל בטרם תתקבל החלטה בקובלנה, ולהמליץ לשר לעניין זה. ביום 26.7.04 ניתנה החלטת ביניים של הועדה, שמצאה כי המערער אשם בעבירות המשמעת בהן הואשם. ביום 23.4.06 ניתנה המלצת הועדה, כי יוטל על המערער עונש של התליית רישיונו לתקופה של 3 חודשים. ביום 18.5.06 ניתנה החלטת הנשיא (בדימ') ורדי זילר, אליו האציל שר הבריאות את סמכותו לנקוט בסנקציה משמעתית לפי סעיף 45 לפקודה. החלטה זו אימצה את המלצת הועדה, הן לעניין קביעתה כי המערער אשם בעבירות המשמעת שיוחסו לו, והן לעניין העונש המשמעתי שיוטל על המערער. ביום 28.9.06 הגיש המערער ערעור זה נגד החלטת הנשיא זילר. בערעורו תקף המערער הן את הרשעתו בעבירות המשמעת שיוחסו לו והן את חומרת העונש המשמעתי שהוטל עליו. ביום 17.12.06 נתקיים דיון בערעור. במעמד הדיון בערעור צימצם המערער את טענותיו לעניין חומרת העונש בלבד.

עיקרי טענות הצדדים

המערער טוען כי התליית רישיונו של רופא שיניים היא עונש חמור ביותר, אותו יש להטיל במשורה. זאת ועוד, לטענת המערער, בשל היותו עצמאי, הפועל לבדו במסגרת קליניקה פרטית, הרי שהתליית רישיונו לתקופה של 3 חודשים תגרום לו לפגיעה כלכלית קשה ועלולה להביא לסגירת מרפאתו. המערער מוסיף וטוען כי היה על הועדה להתחשב בזמן הרב שחלף ממועד ביצוע המעשים בגינם הוטל עליו העונש המשמעתי, בשנים 1999 ו- 2001, ועד למועד בו הוטל עליו העונש, בשנת 2006, ובכך שמאז ביצוע אותם מעשים לא ביצע עבירות משמעת נוספות.

לטענת המשיב, העונש שהוטל על המערער הוא סביר ומידתי ואין להתערב בו, וזאת בפרט לאור ההלכה לפיה מידת התערבותה של הערכאה המינהלית בחומרת העונש המשמעתי המוטל על ידי הרשות המוסמכת היא מצומצמת. לעניין חלוף הזמן, המשיב מציין כי ההליך המשמעתי, מטבעו, אורך זמן רב, וכי במקרה הנוכחי, הימשכות ההליך לא נבעה כתוצאה ממחדל של המשיב ולא הייתה מעבר לסביר. לפיכך, לטענת המשיב, בעצם חלוף הזמן מביצוע המעשים ועד להטלת העונש אין כדי להקל עם המערער.

דיון

על פי הפסיקה, לרשות המוסמכת להטיל סנקציה משמעתית, והמצויה בתחום הפעילות שבמסגרתו נעברה עבירת המשמעת, מסור שיקול דעת רחב בבואה להחליט על חומרת הסנקציה המוטלת. בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות, ולא יתערב בהחלטתה לעניין זה, אלא במקרים בהם הסנקציה המשמעתית שהוטלה אינה בהתאם למטרות הענישה המשמעתית או סוטה באופן מהותי ממדרג הענישה הראוי. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"א 412/90 ד"ר משה אליהו נ' שר הבריאות פ"ד מד(4), 422,  427-428 (1990):

"אמות המידה בדבר ההולם ובדבר האמצעי הנדרש בעקבות מעשה בלתי הולם, נקבעות במידה רבה על ידי המסגרות המקצועיות עצמן, וזאת, כמובן, באותו היקף שהותווה בחוק ועל ידי המוסדות שהוסמכו לכך בדין. בשל כך ערכאה זאת לא תמהר להתערב בעונש משמעתי, אף אם הוא סוטה לטעמה במידת-מה לחומרה או לקולא. רק סטיה מהותית לקולא או לחומרה, משגה מהותי בשיקול הדעת, או הטלת עונש המחטיא באופן ברור וגלוי את מטרתו, יצדיקו התערבותה של ערכאה זו. בנסיבות כאלה נדרש בית משפט זה לעניין כדי לכוון את ההתנהגות המקצועית למסלול הראוי ולמנוע התגבשותן של אמות מידה מוטעות או בלתי הולמות".

נסיבות מיוחדות מעין אלו אינן מתקיימות במקרה הנוכחי. המעשים בהם הורשע המערער, של עשיית פרסומים בהם הוא מוצג כמומחה בתחומים בהם הוא אינו מומחה, ושרכישת מומחיות בהם דורשת השקעה רבה, פוגעת הן בציבור המטופלים, שעלול לטעות באשר למומחיותו של המערער, והן ברופאים שהשקיעו את ההשקעה הנדרשת על מנת לרכוש מומחיות בתחומים אלו. אמנם, עונש של התליית הרישיון לתקופה של שלושה חודשים הוא עונש הפוגע בפרנסתו של המערער, אולם לאור חומרת מעשיו של המערער, ובשים לב למדרג הענישה כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה לעניין זה, אין לומר כי מדובר בעונש שאינו מידתי. כך, בע"א 2518/02 ד"ר סמיון נ' שר הבריאות, פ"ד נז(1) 778 (2003) (להלן - פסק דין סמיון) הוטל על רופא שיניים שפירסם כי הוא מומחה בתחום יישור שיניים, כאשר למעשה לא היה בעל מומחיות בתחום זה, עונש זהה לזה שהוטל על המערער. יצוין, כי בשונה מהמערער, ד"ר סמיון הורשע בגין פרסום יחיד על גבי נייר המכתבים שלו, ולא הורשע בעבירות משמעת נוספות. בנוסף, העונש עליו התכוונה הוועדה להמליץ בעניין ד"ר סמיון היה במקור התליית רישיונו לתקופה של 9 חודשים, אך זו שינתה המלצתה לקולא לאור מודעותה לכך שבדיוניה באותו עניין נפל פגם פרוצדורלי של קיום הדיון בהרכב חסר, טענה שלא נטענה באשר למקרה הנוכחי. מדברים אלו עולה כי למעשה העונש שהוטל על המערער הוא קל יותר, בנסיבות העניין, מזה שהוטל על ד"ר סמיון. זאת ועוד. העונש שהוטל על המערער הנו מידתי גם במישור של התאמתו למטרות הענישה המשמעתית. ודוק, התליית רישיונו של רופא שיניים לתקופה קצובה פוגעת בפרנסתו ובכך מרתיעה את אותו רופא שיניים, כמו גם את ציבור רופאי השיניים בכללותו, מלבצע מעשים בלתי ראויים, המונעים על ידי השאיפה לרווח כספי, דוגמת נסיון למשיכת מטופלים למרפאתם באמצעות פרסומות אסורות.

אשר לטענת המערער לפיה יש להפחית מחומרת העונש שהוטל עליו בשל הזמן הניכר שחלף ממועד ביצוע המעשים ועד למועד הטלת הסנקציה המשמעתית. לא ראיתי לנכון לקבלה. אמנם, נכון כי במקרה הנוכחי חלף פרק זמן ארוך ממועד ביצוע עבירות המשמעת ועד למועד הטלת העונש המשמעתי. על משרד הבריאות להקפיד הקפדה יתרה על ניהול ההליך המשמעתי במסגרת זמן סבירה, וזאת על מנת למנוע מצב של עינוי דין, ועל מנת שלא לפגוע ביעילותה של הסנקציה המשמעתית. עם זאת, כפי שצויין לעיל, במקרה הנוכחי בכך שפרסם פרסומים שעלולים להטעות מטופלים, ביצע המערער מעשים חמורים שיש להרתיע את ציבור רופאי השיניים, לרבות המערער, מביצועם. בנסיבות אלו, הימנעות מהטלת סנקציה משמעתית חמורה דיה על המערער, שיש בה כדי להשיג את ההשפעה ההרתעתית הנדרשת, תחטא כלפי ציבור המטופלים. לא למותר לציין, כי גם בעניינו של ד"ר סמיון, במסגרתו אושרה הטלתה של סנקציה זהה לזו שהוטלה במקרה הנוכחי, חלף זמן רב ממועד ביצוע עבירת המשמעת ועד למועד הטלת העונש.

המערער אינו יכול להיבנות גם מהעובדה, עליה לא חלק המשיב, כי לא ביצע עבירות משמעת נוספות בתקופה שחלפה ממועד ביצוע העבירות נשוא הליך זה ועד למועד בו הוטל עליו העונש המשמעתי. אך מובן הוא כי על המערער לנהוג בהתאם לדרישות מקצועו, כך שאם היה המערער מבצע עבירות משמעת נוספות במהלך תקופה זו, היה מקום להענישו גם בגינן. בנוסף, אין לשלול את האפשרות כי הימנעות המערער מביצוע עבירות נוספות היא פועל יוצא של ההליך המשמעתי שנתקיים בעניינו, אשר הרתיעו מלחזור על מעשיו. על מנת להבטיח כי הרתעה זו תישמר, לגבי המערער כמו גם לגבי רופאי שיניים אחרים, יש להטיל על המערער עונש ההולם את חומרת מעשיו.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

התליית הרשיון תיכנס לתוקפה ביום 15.2.07.

בנסיבות העניין, ולאור הדרך בה נקט המערער, של צמצום ערעורו לשאלת העונש בלבד, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים בפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: